החלטה בתיק ע"ח 37245-09-13

1.         לפני ערר על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת דורית פיינשטיין) מיום 10.9.13. בהחלטה זו, קיבל בית משפט קמא את בקשת המשיבה למתן צו הרחקה נגד העורר - וזאת מכוח חוק איסור אלימות בספורט, תשס"ח-2008 (להלן - החוק). צו ההרחקה שניתן היה להרחקה "מהמשחקים לשנת 2013-2014 והרחקה מהשוטר אלון חמדני, לרבות איסור יצירת קשר עקיף או ישיר בכל צורה". עוד נקבע בהחלטה שהעורר יתייצב בתחנת המשטרה "בדיזינגוף" במחצית של המשחקים שיתקיימו עד ליום 21.10.13 - "וזאת עד שהרוחות יירגעו".

2.         הבקשה שהוגשה לבית משפט קמא כללה טענה שלפיה העורר עבר עבירה של העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. כבסיס לבקשה צוין שהעורר "התנהג באופן אלים ותוך הפרת הסדר הציבורי באירוע ספורט, ולא ציית להוראות אחראי לבטיחות, סדרן או שוטר". התבקש בבקשה שהוגשה למנוע כניסה למגרשי הכדורגל בארץ בעונת המשחקים 2013-2014; חובת התייצבות בתחנת משטרה בזמן אירוע ספורט; הפקדת ערבויות כספיות וכן איסור יצירת קשר עם השוטר אלון חמדני. ומהו בסיס הבקשה?

3.         הן לפני בית משפט קמא והן לפניי פירט נציג המשיבה עובדות שונות שהמשותף להן הוא, לפי הטענה, ניסיון של העורר "להלך אימים" על השוטר חמדני - שהוא רכז מודיעין המטפל בין היתר באירועי ספורט ובאלימות בהם. הוגשו לעיוני - כמו גם לפני בית משפט קמא - המסמכים שסומנו א/1 ו-א/2 - שהם "פוסטים" מאתר הפייסבוק של העורר. במסמך א/1 נאמר בין היתר נגד השוטר "חתיכת כלב בן כלב". במסמך א/2, חזרה התבטאות זו. זאת, בנוסף להתבטאויות קשות נגד משטרת ישראל. בנוסף, נטען שהעורר השתתף באירוע ספורט שהיה בפתח תקווה ביום 31.8.13. לפי הטענה, לאחר שהסתיים אירוע הספורט האמור אך בסמוך לאצטדיון, בעוד השוטר חמדני ושוטר נוסף נוסעים על הכביש, הבחין בו העורר והוא קילל את השוטר חמדני בביטוי "זונה בן זונה".

4.         בית משפט השלום בהחלטתו, קבע שמעדויות שני השוטרים עלה שאכן העורר קילל את המשיב בביטוי האמור לעיל או ביטוי בעל אופי דומה. נקבע בהמשך לכך בבית משפט קמא, שדי היה בכך כדי להרחיק את העורר מאירוע הספורט. זאת היות ומדובר בצורת ביטוי בוטה  ולא נאותה כלפי עובד ציבור. החוק בא למנוע אלימות בספורט. עניינו של החוק הוא גם אלימות פיזית וגם אלימות מילולית. בית המשפט גם ציין, שהעורר הוא עורך-דין ואשר על כן לדברים שנאמרו על ידו יש משקל יתר בציבור. בית המשפט הורה בהמשך לכך, על צו ההרחקה כמפורט לעיל.

5.         הטענה המרכזית של העורר בדיון שהתקיים לפניי הייתה שלא היה בסיס בדין להוצאת צו ההרחקה נגדו. העורר נכון היה להטלת מגבלה על יצירת כל קשר עם השוטר חמדני וכן לגיבוי התחייבות זו בהתחייבויות כספיות. עם זאת, הוא שלל מכל וכל את צו ההרחקה שהוצא נגדו. בעניין זה נטען ראשית, שאין תשתית ראייתית מספקת לטענה הקשורה באירוע שאירע ביום 31.8.13. בעניין זה הוא הציג לפניי הן בדיקת פוליגרף שערך באופן פרטי והן עותק של תלונה שהגיש השוטר חמדני ללשכת עורכי הדין. מהם הוא ביקש ללמוד, שקיימת חולשה ראייתית עד כדי העדר ראיות - בראיות המשיבה לעניין אירוע זה. העורר מכחיש אפוא שהוא אמר לשוטר חמדני את הדברים הגם שהוא מסכים שהוא נכח באצטדיון באירוע הספורט באותו היום. שנית, נטען על ידי העורר, שההתבטאות המיוחסת לו שאותה הוא מכחיש - לא הייתה בתוך האצטדיון עצמו אלא במקום המרוחק ממנו וממילא, לפי הפרט הרלבנטי בחוק, אין עילה להוצאת צו הרחקה בנסיבות מעין אלה. המשיבה, לעומת זאת, ביקשה להותיר את החלטתו של בית משפט השלום על כנה. היא פירטה לפניי את ההשמצות הקשות נגד רכז המודיעין ובכלל זה, השמצות אישיות נגדו לרבות מסירת מספר הטלפון האישי שלו (באתר הפייסבוק). נטען שהאירוע שהיה ביום 31.8.13 היה "באירוע ספורט" כמשמעו בחוק; וכי הקללות שהופנו כלפי השוטר חמדני עולות כדי "הפרת הסדר הציבורי". עוד נטען, שקיימת תשתית ראייתית מספקת לקביעה לצורכי החוק שהעורר אמר את הדברים ומכל מקום, שקיים חשד סביר שהוא עשה כן. בהתקיים נסיבות אלה, ונוכח תכלית החוק, התבקש בית משפט זה להותיר את קביעת בית משפט השלום על כנה.

6.         לאחר שעיינתי במכלול הטענות שלפניי ועיינתי גם בחומר שהונח לעיוני, מסקנתי היא שדין הערר להתקבל בחלקו. זאת, במובן זה שההגבלה שהטיל בית משפט קמא על נוכחותו של העורר במשחקים - כמו גם חובת ההתייצבות בתחנת המשטרה - תקוצר - ותהא עד ליום 31.12.2013; וייוותר על כנו איסור הקשר הישיר או העקיף של העורר עם השופט חמדני, וזאת עד ליום 24.10.2013. אסביר:

7.         אין חולק שהחוק מאפשר לבית המשפט לבקשת תובע, לתת צו הרחקה או צו הגבלה. תכליתה של סמכות זו הוסברה בהרחבה בהחלטה בבש"פ 1869/13  בן אברהם נ' מדינת ישראל (18.4.2013). מרכזה הוא עקירת "העשבים השוטים בשדה הספורט" שכן האלימות בספורט על כל צורותיה הורסת את המשחק "לשחקנים למאמנים ולאוהדים" (ראו בהרחבה פסקאות 5; 8-7 להחלטתו של כב' השופט נ' הנדל). בדיון שהתקיים לפניי הסכים נציג המשיבה שהחלופה הרלבנטית שעל פיה התבקשה הבקשה ועל פיה יש לקיים את הדיון היא זו שבסעיף 17(1) לחוק, שזו לשונה: "האדם התנהג באופן אלים או תוך הפרת הסדר הציבורי באירוע ספורט, או שקיים לגביו חשד סביר שעבר עבירה הקשורה לספורט, או לא ציית להוראות שוטר או סדרן לאירועי ספורט". ועוד הובהר בדיון שהתקיים לפניי, על ידי נציג המשיבה, שהחלופה הרלבנטית מתוך סעיף 17(1) לחוק, היא זו המתייחסת ל"הפרת הסדר הציבורי באירוע ספורט". הבהרה זו באה מאחר שאין טענה שהעורר "עבר עבירה הקשורה לספורט". אין טענה שכזו נגד העורר - שכן העבירה שצוינה בבקשה שהוגשה לבית משפט השלום כאמור הייתה עבירה של העלבת עובד ציבור; ובעוד שהחוק מגדיר מהי "עבירה הקשורה לספורט" - תוך הפנייה לתוספת הראשונה לחוק - וכאשר העלבת עובד ציבור אינה כלולה בה. הנה כי כן, השאלה הרלבנטית לצורכי ההליך שלפניי היא השאלה אם מתקיים בעורר היסוד שלפיו הוא הפר את הסדר הציבורי באירוע ספורט.

9.         עוד הבהרה חשובה היא זו: בדיון שהתקיים לפניי הסכים נציג המשיבה שאת התקיימות החלופה הנטענת לעיל, יש לבחון ביחס לאירוע שהיה ביום 31.8.13. המתואר לעיל בעניין ההשמצות בדף הפייסבוק של העורר כביכול, תוארו על ידי נציג המשיבה כרקע רלוונטי להבנת הקשיים בהתנהגותו של העורר - אולם לא כעילה להרחקה לפי חוק הספורט. הוא ציין במפורש ש"במידה והיה לנו רק את הרישומים בפייסבוק, לא הייתה עילה להרחקה לפי חוק הספורט. לכן, אני מבהיר בתשובה לשאלת בית המשפט כי הבסיס להרחקה מבחינתנו הוא האירוע שהיה באצטדיון והוא בלבד. כל השאר זה רקע, אבל הרקע הוא חשוב" (עמ' 2, שורות 7-9).

8.         השאלה המרכזית העומדת לפניי להכרעה היא אפוא שאלת התשתית הראייתית. זאת, על בסיס נקודת מוצא שלפיה אם אכן קילל העורר את השוטר חמדני באופן המתואר, היה בכך משום "הפרת הסדר הציבורי" עיקר המחלוקת הקוטבית בין העורר לבין המשיבה הייתה אפוא בשאלה אם העורר אכן אמר את הדברים המיוחסים לו. בעניין זה קבע כאמור בית משפט קמא - ומכל מקום כך משתמע מהחלטתו - שהוא מסתמך בנדון על עדויות שני השוטרים שלפיהן העורר אכן קילל את השוטר בסמוך לאצטדיון בפתח תקווה ביום 31.8.13. הוצגו לפני הודעות שני השוטרים - שהוצגו גם לפני ביית משפט קמא (ב(1) ו - ג). עולה מהן בבירור המיוחס לעורר. העורר בחקירתו, הכחיש את הדברים. במצב דברים זה, הייתה לפני בית משפט קמא תשתית ראייתית מספקת לקביעתו.

9.         אלא שבדיון שהתקיים לפניי, הוצגה על ידי העורר בדיקת פוליגרף שנערכה על ידו, מיוזמתו. בין היתר נשאל העורר בבדיקה אם הוא או מישהו מטעמו שוחח עם מי מן השוטרים לאחר המשחק ואם הוא אמר לשוטר חמדני את המיוחס לו. לפי בדיקת הפוליגרף השיב העורר לשאלות בשלילה ולא נמצאו סימנים לאמירת שקר. מעבר לכך, הוגשה לפניי בדיון תלונה שהגיש השוטר חמדני ללשכת עורכי-הדין נגד העורר - שהוא עורך דין כאמור (סומן באות ו). בתלונה מוזכר המפגש שהיה במשחק בפתח תקווה, אולם נטען על ידי ב"כ העורר שלא מוזכרת הטענה שלפיה העורר אכן קילל את השוטר. אציין שממהלך הדיון בבית משפט קמא עולה שמסמכים אלה לא הובאו לפניו; וכעולה מתאריכי המסמכים - הם הגיעו לידי העורר רק לאחר הדיון.

10.       בהתייחס אפוא למכלול החומר הראייתי שהובא לפניי, מוצא אני לקבוע שקיימת תשתית בסיסית לאירוע הנטען ביום 31.8.13 נגד העורר. זאת, אם בשל הודעות השוטרים ובשים לב לכך שהעורר עצמו לא מכחיש שהיה באירוע הספורט. קיימות גם ההתבטאויות הלכאוריות הנוספות נגד השוטר חמדני, בדף הפייסבוק, שהגם שאין בהן כדי להוות ראיה לאירוע שהיה ביום 31.8.13, הן מצביעות לכל הפחות על נכונות של העורר להשתמש בביטויים קשים נגד השוטר חמדני. ועוד אוסיף, שבנוסח התלונה שהוגשה ללשכת עורכי הדין מציין השוטר חמדני שהייתה פגישה בינו לבין העורר ביום האירוע הנטען וזאת בהמשך להודעתו.(סעיף ד' לתלונה). עם זאת, קיימת אכן חולשה ראייתית מסויימת ביחס לראיות שהיו לפני בית משפט קמא, הן בשל בדיקת הפוליגרף שערך העורר (שלא נטען לפניי להיעדר קבילותה במסגרת הליך מעין זה), והן בשל אי ההתייחסות המפורשת  בתלונת השוטר חמדני ללשכת עורכי הדין, לקללות הנטענות מפי העורר באירוע שביום 31.8.2013. בהינתן האופי המחמיר של סמכות ההרחקה וההגבלה שלפי החוק, כמו גם העובדה שההסתפקות ב"חשד סביר" גרידא נקבעה בלשון החוק המפורשת רק לגבי החלופה של סעיף 17(1) לחוק שעניינה "עבירה הקשורה לספורט", יש ליתן ביטוי מידתי לחולשה ראייתית זו בקיצור תקופת ההרחקה שקבע בית משפט קמא.

 11.      אשר לטענה הנוספת של העורר שלפיה המפגש הנטען - והמוכחש - לא היה באצטדיון וממילא לא מדובר ב"אירוע ספורט", הרי שלא מצאתי לקבלה. אין אמנם טענה שהאירוע היה באצטדיון עצמו. מהודעות השוטרים עולה שהאירוע היה במהלך נסיעתם לאחר סיום המשחק ולא באצטדיון עצמו. החלופה הרלבנטית בסעיף 17(1) לחוק, מצריכה שהפרת הסדר הציבורי - כתנאי למתן צו הרחקה או הגבלה - תהיה "באירוע ספורט". אירוע ספורט מוגדר בסעיף 1 לחוק ועניינו אסיפה המתקיימת בזירת פעילות ספורט. זירת פעילות ספורט מוגדרת בסעיף 1 לחוק כ"מקום המיועד והמסומן לקיום פעילות ספורט ובסמוך לו". על רקע זה, הפרת הסדר הציבורי באירוע ספורט יכולה לכלול גם מקרים שבהם ההפרה אינה באצטדיון עצמו לדוגמא - כלומר במקום המסומן לקיום פעילות ספורט - אלא גם "בסמוך לו". הדבר מתבקש גם מתכלית החוק. וכך נטען במקרה שלפניי לעניין מקום האירוע והדבר עולה בבירור מההודעה שסומנה ב(1) - בשורה 13.

12.       הנה כין כן, בשקלול כלל הנסיבות שלפניי, ובשים לב לחולשה הראייתית לעומת התשתית שעמדה לפני בית משפט קמא (הגם שדי היה בה להפעלת הסמכות שלפי החוק), מצאתי מקום לקבל עת הערר בחלקו במובן זה, שתקופת ההרחקה ממגרשי הכדורגל (וככך התבקש בבקשה בבית משפט קמא), תהא עד ליום 31.12.2013 ולא מעבר לכך. מגבלת בית משפט קמא לעניין חובת ההתייצבות בתחנת המשטרה בדיזנגוף (פסקה 4 להחלטה) ועד ליום 21.10.2013 תיוותר על כנה. כמו כן נאסר על העורר בזאת - והוא הסכים למגבלה זו - ליצור קשר ישיר או עקיף עם השוטר חמדני. הגבלה זו תחול עד ליום 24.9.2014.

13. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים כפי הסכמתם. חומר החקירה שהוגש לעיוני ישמר במזכירות בית המשפט במקום נעול; ויימסר לנציג המשיבה תוך רישום ותיעוד המסירה.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים, באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, כ' תשרי תשע"ד, 24 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

חתימה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: